כשאורלי יוצאת לקניות בסופר, דניאל בעלה לא יכול להתקשר לבקש ממנה שתקנה גם עגבניות. כשדניאל בדרך הביתה מהעבודה אורלי לא יכולה לשאול עוד כמה זמן הוא מגיע. בעולם שבו התרגלנו כל כך שהטלפון הנייד כמעט מחובר אלינו במשך עשרים וארבע שעות ביממה, מפליא ואולי גם מנחם לראות שיש אנשים שבוחרים לוותר עליו לחלוטין.
" אף פעם לא היה לי פלאפון", מספרת אורלי בנאיש, מהנדסת תוכנה
בת 46 מירושלים. "גם לבעלי אין. אין לנו כי אנחנו לא צריכים. זה לא
שאנחנו מתנגדים או משהו כזה, פשוט אנחנו מסתדרים בלי. אני ובעלי
עובדים בעבודות שאנחנו תמיד נמצאים באותו מקום, אז מי שרוצה
להשיג אותנו מתקשר למשרד או לבית. אם מישהו צריך - הוא ימצא
אותנו. גם הילדים יודעים שחוץ מהשעה שאנחנו בנסיעות תמיד אפשר
לדבר איתנו".
גם דניאל, בעלה של אורלי מסביר בפשטות שהוא לא צריך מכשיר לא צריכה פלאפון,אורלי בנאיש
סלולרי, " לא נולדתי עם פלאפון אז אין לי פלאפון", הוא צוחק, "למה אין לי פלאפון? זה כמו שאני אשאל אותך למה אין לך כובע סומבררו. כי אין לך". לא נתקלת בסיטואציות בחיים שלך שהיה עוזר לך אם היה לך פלאפון? "בטח שזה היה עוזר", ממהר להשיב דניאל, מהנדס אלקטרוניקה בן 53, "אין לי גם כובע סומבררו ולפעמים אני מצטער על זה. יש הרבה דברים שאין לי ולא נורא, חיים עם זה. יש או אין פלאפון זאת לא הבעיה. הבעיה האמיתית היא איך שהכל משתנה בגלל שלאנשים יש פלאפון. העולם משתנה, אתה לא יכול למשל לקבוע פגישה עם מישהו, שהוא יזכור אותה ושהוא יגיע בזמן אם אין פלאפון. השבוע לאשתי הייתה איזו פגישה בבית עלמין בירושלים, היא פספסה את זה בגלל שאין לה טלפון, כולם קיבלו הודעה מתקנת והיא לא קיבלה. השאלה זה למה פתאום צריכים לתקן את מה שהחלטנו לעשות. מה פתאום משנים כל שניה? זאת הבעיה, אבל חוץ מזה אני חי טוב. להיפך, אני אוהב את השקט שלי".
אתה בלי פלאפון כי אתה אוהב את השקט שלך? "קודם כל אין לי פלאפון כי אני לא צריך", מסביר דניאל את משנת חייו, "אני משתדל לעשות דברים לא בגלל שאפשר אלא בגלל שצריך, כי 'אפשר' כמעט הכל. אני לא רואה צורך בפלאפון כי אני הרבה במחשב, אנחנו שולחים הודעות בסקייפ, זה לא שאין לנו תקשורת. אם צריך, פעם בשבוע אולי אם יש לי משהו דחוף אני מתקשר הביתה מהטלפון הקווי בעבודה. בשביל זה אני לא צריך פלאפון".
צילום תמונה: Philip Brookes
בניגוד לדניאל ואורלי שבחירתם לא לקנות טלפונים ניידים אינה קשורה להתנהלות החברתית שלהם, ליא ערבה, ישראלית בת 38 שחיה באיטליה מעידה על עצמה שהצורך שלה במכשיר סלולרי התמעט בעקבות הבחירה שלה לקחת חלק מינימלי בחברה. "אני לא עובדת בשלוש השנים האחרונות", מספרת ליא. "בעלי לא עובד. אין לנו ילדים. אני מעדיפה לראות ולהרגיש את האנשים בחיי. רוב הזמן אני בתנועה, מטיילת".
במשך מרבית חייה הבוגרים ליא החזיקה בטלפון נייד. היא הפסיקה להשתמש בו כאשר עברה לאיטליה, לפני שלוש שנים, והקשר שלה עם הקרובים מהארץ
עבר להתנהל דרך המחשב. "היה לי פלאפון מתוך התנייה. היו
לי המון חובות בגללו", היא מנתחת בדיעבד את אורח חייה,
"היה לי פלאפון כי לכולם יש. כי התנהלתי בלי לחשוב פעמיים,
בלי להרגיש מה מתאים לי ומה לא. למשל, בדרך לעבודה הייתי
מסתמסת עם אנשים רק כדי למלא את הזמן, התכתבויות ריקים
מתוכן ומשמעות. שילמתי כסף שלא באמת היה לי. יצרתי חובות
על גבי חובות. נמשכתי אחר הקלות שבזמינות ודיברתי סתם,
כשלא באמת רציתי לדבר".
את מרגישה שקצב החיים שלך איטי יותר מאז שאין לך
את אמצעי התקשורת הזמין הזה? "כן, לחלוטין", היא עונה
במהירות, ולאחר מחשבה מתקנת את התשובה – "או אפשר
לומר גם ההפך: אני בוחרת לחיות את חיי לאט ולכן, בין היתר,
אין לי פלאפון".
יש מקרים שבהם אתם מרגישים במיוחד שהיה עוזר
אם היה לכם טלפון נייד? "לפעמים כן, אני חושבת 'חסר לי'",
משתפת ליא, "אבל אני רואה שזו מחשבה שיצרתי מכוח ההרגל.
כשאין לי פלאפון אני נפתחת לכל כך הרבה אופציות אחרות.
אמא שלי תמיד אומרת 'ואם יקרה משהו?' ומתוך זה למדתי שאי
אפשר לחיות בפחד ושאני לא רוצה אמצעים שיעניקו לי תחושת ביטחון כוזבת".
אורלי מסבירה שעם הזמן יש יותר ויותר דברים שצריך טלפון נייד בשבילם. פעולות שגרתיות שמאיתנו לא מצריכות שום מחשבה, נעשות מורכבות כשהמכשיר הקטן הזה לא מעורב. "למשל כשאני רוצה להחנות את האוטו בירושלים, הורידו כמעט את כל המקומות שאפשר לשלם בכסף או בכרטיס אשראי ועכשיו צריך פנגו. אבל אנחנו מסתדרים, יש לנו איזי פארק ודברים כאלה.
אנחנו הכי צריכים פלאפון כשאנחנו יוצאים לחופש. פעם הזמנו צימר באיזה מקום בגולן, אנחנו מגיעים ליד השער של אותו מושב וצריך להתקשר כדי לפתוח את השער", היא מספרת בצחוק מתגלגל. "כשצריך להיכנס בשער ואתה מחכה בחוץ אתה נראה ממש ממש טיפש. זה לא כמו לחכות לאוטובוס כשאתה יודע מתי הוא אמור להגיע. פעם זה קרה לנו מאוחר בלילה, וחיכינו רבע שעה עד שהגיעו חברים שהיו איתנו ופתחו את השער".
אחד הקשיים העיקריים בניתוק מטלפון נייד הוא העובדה שכולם סביבנו מחוברים. אירועים מתפרסמים בקבוצות וואטסאפ ואפילו ילד בגן עשוי להפסיד פעילויות חברתיות אם אחד ההורים שלו לא בקבוצת הוואטסאפ הרלוונטית. "ברור שהייתי מעדיפה שלכולם לא יהיה פלאפון", אומרת ליא, "תארי לך נסיעה ברכבת בעולם ללא פלאפונים. שקט ברכבת, רישרוש דפי ספרים ועיתונים. אנשים מביטים בנוף, חושבים", היא מתארת בהתרגשות, " עולם ללא פלאפונים זה עולם של יותר רגש, מפגשים אנושיים, חוויה מלאה יותר". גם דניאל מייחס למכשירים הסלולרים השפעה שלילית על החברה, "פעם היה אפשר לדבר עם אנשים ברחוב. היום אתה לא רואה אף אחד שמתסכל, לא רק עליך אלא גם על הסביבה. אתה רואה פגישת מחזור - במקום לדבר ולשוחח, כל אחד יושב עם המכשיר שלו", הוא מחייך. "זה לא אמצעי תקשורת, זה אמצעי ניתוק. הוא מנתק בין האנשים. זה יוצר תקשורת של קשר דמיוני אבל בפועל זה מנתק בין אנשים שהיו יכולים, נגיד, לדבר באוטובוס. פעם היו מדברים באוטובוס, הייתה חגיגה פה בארץ. כמה פעמים בשבוע אומרים לי שאני צודק, כולם אומרים לי שאני צודק אבל אף אחד לא מסוגל לזרוק את הפלאפון שלו", הוא אומר בנועם.
נטולי-הנייד רגילים לתגובות שונות מהסביבה, שנעות בין הערכה לתדהמה. "פעם הייתי צריכה לנסוע לפתח תקווה לקבל סחורה בשביל העבודה", מספרת אורלי. " התקשרתי בבוקר לוודא שהם פתוחים. אמרתי למזכירה שאני אגיע עוד שעה בערך ושאלתי איפה אוכל להחנות את האוטו, אז המזכירה אמרה לי 'תגיעי לצומת כך וכך ותתקשרי', אז עניתי לה 'לא, אני יוצאת בלי פלאפון'. אז היא אמרה לי בתדהמה 'מה?! אז איך נעשה?' ואמרתי לה שתסביר לי עכשיו", היא צוחקת ומבהירה: "לפני שיצאתי הסתכלתי בגוגל מפס. זה לא שאני לא מחוברת לטכנולוגיה, כן? אז זה לא בזמן אמת כמו וויז אבל זה כמעט. והיה לה מאד מוזר שהיא צריכה להסביר לי. אז אני מסתדרת אבל לאנשים זה מוזר". "זה לא שאנחנו מפחדים מהקרינה", מסבירים אורלי ודניאל, ואומרים שלו היו עובדים במקצועות שדורשים זמינות, כמו רופאים ואינסטלטורים – בהחלט היו קונים טלפון נייד, "אבל עכשיו אנחנו לא צריכים".
דניאל נותן דוגמא נוספת מעולם הרפואה, "אם אדם אחד לא מחוסן נגד מחלה כלשהי כאשר כל האוכלוסייה כן מחוסנת, אז הוא לא מסתכן ולא מסכן הרבה את האנשים האחרים. אז ככה אני מרגיש, אם יש משהו דחוף תמיד יש מישהו שאני יכול לשאול את הפלאפון שלו". אתה מרגיש שקצב החיים שלך איטי ביחס לסביבה בגלל שאין לך מכשיר סלולרי? "להיפך, להיפך", הוא עונה מיד. "זה תוקע אותם במסך. אני מרגיש רץ הרבה יותר. כל רגע אני מסתכל סביבי על ציפור או על עץ או על פרח, אף אחד לא מסתכל על זה יותר. בזמן האחרון קוטף זיתים, הכנתי שמן, כל מיני דברים כאלה. לאנשים אין זמן לדברים האלה, אני מרגיש שאני עושה יותר דברים. זה לא לגמרי קשור לפלאפון, אבל זה חלק מהמכלול.
כולנו מכירים את הסיטואציה: ארוחה משפחתית, כולם יושבים ביחד סביב השולחן, ובמקום לדבר אחד עם השני ולשמוע איך עבר השבוע, כל אחד שקוע במכשיר הסלולרי שלו ומתעלם מהנוכחים לידו. דניאל, אורלי וליא מוכיחים שאפשר גם אחרת
שיר רייטר 30/10/2016
אין קליטה
