מישל לורנזו מרמלה הוא בעל מסעדה ואב לילדים קטנים שמנהל אורח חיים רגיל מלבד תחביב אחד יוצא דופן. מישל אוהב לצוד. "בכל שנה עונת הציד נפתחת בספטמבר ונגמרת בסוף פברואר", הוא מספר, "בעונת הציד הזו מותר כרגע בארץ לצוד כלבים, יונים וזנים מסויימים של ברווזים- זה מה שמותר כיום כציד ספורטיבי בארץ. ציד ספורטיבי זה אומר שבא לי לשים את הרובה על הגב ולצאת לצוד- אז אני יוצא לצוד בלי לתאם ובלי לקבל אישור מיוחד, כל מי שיש לו רובה יכול לצוד. שאר החיות זה רק בהיתר מיוחד ומי שמקבל אותו יכול לצוד אותן כל השנה".
ההיתר המיוחד עליו מדבר לורנזו הוא הסדר עם רשות הטבע והגנים, שפועל לדילול אוכלוסייה של חיות מסויימות – בעיקר חזירי בר – על מנת למנוע פגיעה בחקלאות. הציידים בישראל פועלים לעתים כקהילה ואף ייסדו לעצמם עמותה. אם נחזור אחורה לימי השבטיות הקהילתיים, אולי לא מפליא לגלות שגם היום הציד נעשה בקבוצה. "צוות הציד מתעורר בסביבות ארבע, ומגיע לאיזור הציד קצת לפני הזריחה", מתאר לורנזו, "אנחנו מגיעים עם כלבי ציד, עם ציידים, עם מגרשים ועם מלווים, צוות ממש גדול. לרוב אנחנו עושים שעורי בית יום לפני או שבוע לפני, אנחנו יודעים בדיוק איפה חזירי הבר, למשל, ישנים, ולפני הזריחה אנחנו מכתרים את המקום ושמים ציידים בכל נקודות היציאה שאנחנו מכירים". הסצנה נשמעת כמו מתוך סרט, וזוהי רק ההתחלה. כולם נמצאים במקום שלהם, דרוכים ומוכנים", ממשיך לורנזו, "צוות הגירוש נכנס עם כלבי ציד, הכלבים מאתרים את החזירים ונובחים. מהנביחות החזירים בורחים – אל הנתיבים שאנחנו כבר סגרנו עם ציידים. החזיר מגיע ופוגש את הצייד, שבמקרה הטוב מצליח לפגוע בו ולהוריד אותו". ובמקרה הרע? קורה לפעמים שהחזיר תוקף את הכלבים ולפעמים גם את הציידים. קרה לך שחזיר תקף אותך? הייתה פעם אחת שחזיר שהיה בתקופת הרבייה ניסה לתקוף, והוא זיהה אותי ואת הכלבים, הוא התחיל קודם כל לתקוף את הכלבים, הכלבים נפגעו ממנו וברחו אז הוא התמקד בי, ובאותו רגע אני שלפתי את הרובה ויריתי בו במקום". נשמע כמו סרט. "זה סרט לכל דבר".
לורנזו, כמו רוב הציידים בארץ, הגיע לתחום דרך אביו שלקח אותו לצוד כשהיה ילד. ללורנזו אין ילד מבוגר מספיק בשביל להצטרף לציד, אבל הוא כבר מחכה שהוא יגדל ויוכל להצטרף. "אני אקח אותו כמה פעמים, בוודאי, ואתן לו לבחור אם הוא אוהב את זה או לא"
אומרים שלהיות ציידים ולקטים זה בדי.אן.איי שלנו. אתה מרגיש את זה? "זה מרגיש מאוד טבעי", לורנזו עונה בביטחון, "בן אדם יוצא מהבית, שם את הכלים שלו עליו ויוצא לשטח לחפש אחרי חיה. במקרה שהוא צד אותה – אז זה השכר שלו להיום. ציד בתמצית שלו זו הייתה העבודה הראשונה של האדם, זה כבר בהיבט היסטורי יותר. כרגע, בזמן שלנו, ציד זה מורשת, ציד זו תרבות. יש אנשים שיחלקו עלינו ויגידו שאנחנו רוצחים, תנו לחיות לחיות וכל הירוקים האלה.
ומה אתה עונה להם?
"בשבילי זה הובי, זה ריגוש, זו מסורת, זו נוסטלגיה, זו תרבות. באנגליה לפני כמה שנים מנעו ציד, כי התקוממו כל הירוקים וכל התנו לחיות אצלם בממלכה, ויצא חוק מהממשלה וביטלו את כל נושא הציד. עכשיו, באנגליה למשל, זו ממש מורשת. המלך יוצא לצוד, המלכה יוצאת לצוד, זה ממש חלק מהתרבות שלהם. אחרי כמה שנים של סגירה, בין שש לשבע שנים שלא היה ציד בכל אנגליה החזירו את זה. ולמה?", הוא מתלהט, "כי זה נמצא בטבע של האדם, וזו הייתה הטענה בפרלמנט שם. מאז ומתמיד אנשים הרגו חיות בשביל לחיות- ואין שום דבר שונה בזה. במקרה שכל הציוויליזציה שלנו תיכחד ונחזור לתקופת האבן", הוא ממשיך וטוען, "הרי גם הירוקים ייצאו לצוד, והם יצודו בלי שום כלי- הם יצודו עם הציפורניים שלהם בשביל לאכול. זה הטבע - אנחנו גם טורפים, אנחנו גם חיות לכל דבר. פשוט זה יותר מסודר בימינו, זה הכל".
בחברת הציידים-לקטים כפי שמשחזרים אותה חוקרי ההיסטוריה, התפקידים לרוב חולקו על בסיס מגדרי – האנשים יצאו לצוד והנשים יצאו ללקט צמחים למאכל. בניגוד לצייד שדורש כלי נשק מיוחדים והיתרים חוקיים, תחום הליקוט נגיש לכל ולא מעט אנשים בישראל נוהגים לצאת לטבע וללקט מזון, לצד סדנאות ליקוט רבות שמתקיימות עבור החדשים בתחום.
סדנת ליקוט בטבע
לילך מוצפי מאיילת השחר היא אחת מאותם מלקטים, היא מלקטת מזון עבור עצמה ומדריכה סיורי ליקוט שונים וסדנאות בישול מן הטבע. "ליקוט זה ללכת בטבע ולמצוא אוכל. זו הצורה הבסיסית והראשונית ביותר שבה ניזון המין האנושי, ומקור המזון העיקרי במשך רוב שנות קיומו", היא אומרת, "היום אנחנו חיים בעידן של שפע ולא תלויים במזון מהטבע להישרדות, אבל עדיין יש בטבע הרבה מזון זמין. הוא מזין, נגיש, חינמי, טבעי, טרי ואורגני, והוא בהישג יד לכל אחד".
תחום העיסוק המקורי של לילך הוא איכות הסביבה וקיימות, אך לאחרונה היא מוצאת את עיקר פעילותה ופרנסתה בהדרכת ליקוט ובקיום סיורים חווייתיים בטבע בהם היא מלמדת להכיר את צמחי הבר האכילים, ללקטם ולבשל אותם על מדורה.
"זה פשוט ונכון". לילך מוצפי
הליקוט מתבצע בעונות מסויימות? "בכל עונה יש מה ללקט - נבטים, עלים, גבעולים, פרחים, פירות וזרעים". תארי לי איך נראה יום ליקוט שלך "זה תלוי אם שואלים על ליקוט שלי לבד או על הדרכה שאני מעבירה", היא עונה, "כשאני יוצאת בעצמי ללקט, משהו בתודעה שלי משתנה, איזשהו 'ריסט'. מהלחץ והעומס של החיים, אני עוברת למצב שבו יש זמן ויש שקט. אני יוצאת לחורש או לנחל ללקט, אוספת מהצמחים שיש, ובדרך כלל מאבדת תחושת זמן, ורק בא לי להישאר עוד ועוד עם התחושות השקטות, ניחוחות האדמה החיה וצלילי היער". וכשאת מדריכה? "כשאני יוצאת עם קבוצה זה קצת אחרת", היא מחייכת, "ההדרכה מאוד חווייתית ובה טועמים, מריחים, משחקים, מספרים סיפורים ומבשלים ביחד.
בסיור הליקוט אנחנו מתחילים בהליכה איטית ונינוחה שנמשכת כשעתיים. במהלכה לומדים, מכירים ומלקטים צמחים, ואז מגיעים לנקודה שבה מדליקים מדורה ומכינים מטעמים שמשלבים את צמחי הליקוט - כתבלין, כתוספת או אפילו כמנה עיקרית". אילו צמחים אפשר ללקט ומה אפשר להכין מהם? "לאחרונה ליקטתי חרובים והכנתי מהם דבש חרובים מדהים. עכשיו העונה לליקוט בלוטים ונבטים. מהבלוטים מכינים כל מיני תבשילים כולל קמח נטול גלוטן בחורף מלקטים בעיקר עלים ירוקים בשפע - חרדל, חוביזה, סרפד, גדילן, עולש ועוד".
הצמחים שמלקטת לילך משתלבים בתזונה שלה במידה רבה, אבל עדיין לא כמרכיב בלעדי. נוסף על הליקוט, היא שותפה בהקמת עמותת יערות המאכל בגליל, עמותה שחלק ממטרתה ליצור מרחבים אכילים, יער שכולו אכיל – מהעצים והשיחים ועד לצמחי הבר העונתיים. "שיהיה אוכל בשפע ובחינם לכולם", היא מסבירה בחיוך.
אומרים שלהיות ציידים ולקטים זה בדי.אן.איי שלנו. את מרגישה את זה? "כן, לגמרי. הליקוט בשבילי הוא חיבור – למזון שמזין אותי, לאדמה, ולתרבות מסורתית, מקומית, עניפה ועשירה. הליקוט משנה את כל ההסתכלות על החיים, זה באמת כל כך אמיתי, טבעי, פשוט ונכון".
שניהם קמים לפנות בוקר ויוצאים לשטח; ליער או לשדה. היא נושאת סל, הוא נושא רובה. שניהם עוסקים בתפקידים הראשונים שמייחסים לאנושות כפי שאנו מכירים אותה. ראיון עם צייד ומלקטת.
שיר רייטר
בחמש קם צייד
