בלי חיתולים
הותיקים מבינינו אולי עוד זוכרים את חיתולי הבד, הרבה לפני האגיס ופמפרס. אבל מה לגבי – בלי חיתול בכלל? אנשים רבים בוחרים לאפשר לילדיהם להתפנות בשירותים מרגע היוולדם. מגמה חדשה או אינסטינקט קמאי?
שיר רייטר
טיפול בתינוקות רכים הוא תמיד אינטנסיבי ודורש, כידוע. גם בתחום הזה העולם המערבי המודרני מספק שלל פתרונות שהופכים את החיים לפשוטים יותר, החל ממכונת הכביסה, דרך תחליפי המזון לתינוקות וכלה בחיתולים חד פעמיים. 'שיטת הקשב' או בשמה הפחות רשמי – 'פשפושים' מתייחסת אל החיתולים כמקלים על ההורים – שלא צריכים להיות דרוכים בנוגע ליציאות של תינוקם, אולם כפחות ידידותיים לתינוק ולתקשורת בינו לבין המטפלים בו.
"התינוק נולד עם שליטה מסויימת בצרכיו, ומצפה מהמטפלים בו לטפל גם
באספקט הזה של חייו, ולעזור לו להתפנות מהם". מסבירה טלי ספיר, דולה
ומדריכת הכנה ללידה. "כאשר ההורים נמצאים במודעות לכך, הם יכולים
לגלות במקרים רבים מתי התינוק צריך להתפנות, ולעזור לו. הם עושים זאת
על ידי החזקתו בתנוחה מסויימת במקום המיועד לכך. התנוחה היא בדרך
כלל 'תנוחת צפרדע', כאשר התינוק צמוד בגבו אל ההורה, וידי ההורה מתחת
לברכי התינוק. המקום להתפנות יכול להיות מעל לכיור או לאמבטיה, בישיבה
בין רגלי ההורה על האסלה, מעל סיר, או אפילו מעל שיח או עץ, כשנמצאים
בחוץ".
טלי ספיר
שיטת הקשב זכתה לשם מודרני ולקבוצות פייסבוק ייעודיות, אולם המקור שלה טבעי ופשוט. "אוכלוסיות לא מערביות כמו אינדיאנים, או תושבים באפריקה וסין, הם מפשפשים, אבל בישראל אף אחד לא מכיר את זה". אומרת ברית נחמני מצפת, שהשתמשה בשיטה עם אהבה, ביתה בת השנתיים ומתכננת להשתמש בה גם עם הילד הבא שעתיד להיוולד בעוד כמה חודשים. מהות השיטה היא ההבנה שהתינוקות נולדים עם אינסטינקט שמזהה מתי הם עומדים להתפנות ועם יכולת שליטה בו. צורת הטיפול המודרנית בה הילד מחונך להתפנות בחיתול מנוונת את האינסטינקט הזה ובתהליך הגמילה הילד צריך לרכוש את האינסטינקט מחדש.
ברית ואהבה נחמני
"חבר שלנו שאשתו הייתה בהריון התעניין ושאל אותי 'מה זה שיטת הקשב? זה נשמע לי קסום'", מספרת ברית, "הסברתי לו והוא אמר ' אה, זה מסתכם רק בפיפי וקקי? חשבתי שזה משהו אחר, זה נשמע כאילו וואו, שיטת הקשב, אתה לומד להיות קשוב לילד שלך'. אבל זה מה שזה!" היא אומרת בלהט, "זה חלק משמעותי מסדר היום של התינוק. לתינוק אין יותר מדי רגשות מפותחים, צוחקת, יש לו את הצרכים הפיזיים שלו, ולהצטרך פיפי וקקי זה דבר מורגש מאד, זה דבר מאד מציק".
גם גיל מנור, מתמחה ברפואת ילדים ואב לאיתמר בן השנה וחצי, מרגיש שלהקשבה לתינוק יש משמעות רבה. "אתה אמור להקשיב מתי הוא אמור לעשות פיפי וקקי אבל זה משהו שנהיה מעבר. אתה בעצם מודע לתינוק ולצרכים הגופניים שלו", הוא מסביר, "זה מתחיל מפיפי וקקי אבל זה נהיה חלק מההורות, זה יוצר חיבור לילד. יש את הזמן נגיד אתה איתו בשירותים שאתה מחזיק אותו פיזית זה משהו שמאוד יוצר קשר ומחבר".
גיל מנור
גיל מספר שלפעמים כשבני משפחה שומרים על בנו, הם בוחרים גם להשתמש בשיטת הקשב, על אף שהוא מחתל את בנו ומאפשר להם לבחור בפתרון הזמין ולא להיות קשובים לסימנים. "אני חושב שזה היה נחמד גם להם, לפחות ברוב הזמן. כי בסוף זה זמן איכות עם הילד, שהוא זמן טוב".
אנשים ששומעים על השיטה לראשונה לרוב לא מאמינים, תינוק בן יומו מתקשר בצורה מינורית והמחשבה על תינוק שמרגיש מתי הוא צריך להתפנות – ועוד מאותת עליו להוריו, נתפסת כלא-מציאותית.
הסימנים שהילד צריך להתפנות הם ייחודיים לכל ילד? "במידה מסויימת כן", אומרת ברית, "אבל זה לא ממש ייחודי, הילדים לא ממציאים את הגלגל. לא לכולם יש את כל הסימנים אבל מה שעובד אצל מישהו אחד יעבוד אצל עוד הרבה אחרים. יש כאלה שעושים איזו תנועה עם האגרוף, יש כל מיני סימנים. אצלי פשוט כל פעם שהיא בכתה ניסיתי קודם כל לפשפש אותה ואם היא הייתה צריכה היא הייתה עושה מיד. זה היה מדליק, זה כמו קסם. היא בכתה דקה ולא עשתה כלום בחיתול, לקחתי אותה לפשפש וישר היא עשתה".
מחזיקים את הילד ב'תנוחת צפרדע'.
צילום: Code Name: Mama
התגובות מהסביבה לא תמיד אוהדות כמו במקרה שתיאר גיל. באחד המקרים משפחת חברים ביקשה שהתינוק לא ייכנס אליה הביתה כשהוא לא מחותל, וברית מספרת על המשפחה הקרובה שהשתוממה מהבחירה המוזרה, לדעתם, שהיא עשתה. "אמא שלי ריחמה עליה, 'מסכנה למה היא צריכה לעשות בשירותים... תני לה לעשות בחיתול כל עוד היא יכולה', אז אמרתי לה 'אמא, את רוצה לעשות בחיתול?'" היא צוחקת, ומסבירה שברור לכולנו שלא נעים לעשות בחיתול, אז למה לעשות את זה לתינוקות שלנו?
